בפרשה זו מצווה משה לעשייה רבה בכמה תחומים:

ראשית, משה מצווה על בני ישראל לדאוג לשמן זית על מנת להדליק באמצעותו את נר התמיד במנורת הזהב.

בנוסף, מובלטות הוראות מפורטות ורבות לגבי תלבושתו הקדושה של אהרון הכהן.

״ וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת. לב וְהָיָה פִי-רֹאשׁוֹ, בְּתוֹכוֹ...״ אפוד התכלת של הכוהן הינו חשוב, ואף מהווה

משמעות סמלית חשובה לפי דברי חז"ל. "שהיה ראשו בתוכו, ראשו של המעיל מקופל פנימה". כלומר, אין

העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, כפי שאדם לומד לנצור לשונו בזמן מריבה.

 משה מתבקש לבחור באחיו אהרון לכהן הגדול. ״וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ-לִי״

אהרון היה האדם המתאים ביותר למשרת הכהונה, וזאת בשל קרבתו הטבעית לתפקיד הנשגב. אהרון החל את תפקידו עוד

בטרם נבחר באופן רשמי, והוא דאג לקרב בין האדם לבוראו בדרך הכי ראויה לתפקידו.

אהרון כמנהיג חושב על טובת הכלל ולא רק על טובתו האישית כאדם. הוא חושב איך לסייע למשה ובני עמו, וכך הופך מתוך

בחירה, אישית שלו וללא קנאה לעוזרו האישי של אחיו הצעיר משה, בעת הנהגתו את העם.

״וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״ אהרון גם מבטא את אהבת האדם ואת אהבת הזולת, בכך שמתייחס

לכל אדם כאל עולם ומלואו, וביחס אוהד זה מדגיש את בחירתו המוצלחת לראשות הכהונה.

בחירתו של אהרון זימנה לו הזדמנות להיות לסמל ולדמות נערצת, כפי שהלל הזקן אומר: 

״הוי מתלמדים של אהרון - אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״ ( פרקי - אבות )

שבת שלום

המכון לחקר המנהיגות היהודית