בני ישראל נמצאים בגדה המזרחית של נהר הירדן, השעה היא ערב כניסתנו לארץ

והמנהיג משה מנצל את ההזדמנות לחדד את ערכי הליבה רגע לפני שנכנסים לארץ.

משה פותח את נאומו "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן..." משה מתריע בפני העם על "חטא הגאווה"

שעלול להתקיים בשעה שיכבשו את הארץ "וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-ה' אֱ-לֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ

מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים."

חטא הגאווה מתחיל בשכחה את אלוקים, משה מוטרד מהמצב בו עם ישראל יתרגל במהרה

לשפע שיפגוש בארץ וישכח מי סיפק לו את כל ההטבות

בנוסף אנשיו של משה עלולים לייחס את הצלחת הכיבוש והשגת השפע הכלכלי, לעצמם

והגאווה עלולה למצוא עצמה כערך התנהגותי מוביל ומכריע לרעה כפי שנכתב "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי"

אחת הדרכים לטפל בחטא הענווה היא מודעות עצמית כי האדם הוא פרט קטן בכל המערכת

כפי ששלמה המלך כותב "עקב ענוה יראת ה'" אנו פרט שולי כדוגמת עקב הנעל.

שנצליח למגר את יצר הגאווה מליבנו ונזכה לענווה ראויה כפי שדוד המלך כתב

"וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ-אָרֶץ; וְהִתְעַנְּגוּ, עַל-רֹב שָׁלוֹם. "

בברכת שבת שלום ושקטה

משה קטן