פרשת כי תבוא או בשמה הנרדף. ״פרשת התוכחה הגדולה״ המדגישה את החוזה הווירטואלי בין אלוקים לעם ישראל.

משה  בנאומו האחרון לבני ישראל מרענן את החוזה שנחתם לפני, ארבעים שנה, במעמד הר סיני, וכל זה לוודא כי

המעבר מתכנון לביצוע. המעבר הכול כך קשה בין דיבורים למעשים (מנקודת מבטו של משה המנהיג). החידוד

והחידוש של החוזה, נעשה במטרה לצמצם את הפער בין התכנון, וההבטחה לעמוד בערכים ובנורמות שאנו חתומים

עליהם, לבין ההתנהגות במציאות .

ערך השקיפות, הינו הערך המנהיגותי שמנחה את משה בהצגת חידוש וריענון החוזה, בין העם לאלוקיו.

במידה והעם יעמוד בחובותיו ״ובא עליו כל הברכות האלה״ כמו :

• ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה
• ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך
• ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך

ובמקביל בהנחה שהעם לא יעמוד במחויבות יזכה לתגמול שלילי ״ובאו עליך הקללות״ כמו :

• ארור האיש אשר יעשה פסל
• ארור מקלל אביו ואמו
• ארור מסיג גבול רעהו
• ארור מטה משפט
• ארור מכה רעהו
• ארור לוקח שוחד

העלייה ההדרגתית הן בברכות והן בקללות (החוזה מתחיל במאקרו ומסיים במיקרו של האדם הפרטי) מאפשרת

לאדם להבין את משמעות ההתנהגות שלו הן במונחים של כלל החברה, והן בראיה אישית.

 משה מסיים ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...״

העם חותם את הסכמתו ב: ״וְעָנוּ כָל-הָעָם וְאָמְרוּ, אָמֵן״

תבורכו מהשמיים

וכל אשר תעשו תצליחו

משה קטן