פרשת השבוע הנמצאת בשנה הארבעים לגלות העם במדבר סיני מתחילה בחוקת התורה ומסיימת

בסיום המנהיגות הוותיקה לטובת המנהיגים הצעירים, אך האירוע המרכזי הינו פרשת המים.

המחסור הכבד במי שתיה, שנובע ממותה של מרים המנהיגה (מרים הייתה אחראית על משק המים)  מביא לכעס בקרב העם.

כעס שגורר תוקפנות ישירה כלפי מנהיגותו של משה. כפי שנאמר :״ וְלֹא-הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן.

וַיָּרֶב הָעָם עִם-מֹשֶׁה...״  כדי למנוע את המשבר הבא, אלוקים מבקש ממשה ואהרון מנהיגי העם, לדבר ישירות לסלע.

במטרה להוציא ממנו את מי השתייה. ״ וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע...״ אך בפועל משה משנה את הוראות הביצוע ומחליט

להכות בסלע ולא לדבר אל הסלע. משה מפר את הוראות המנהיג הבכיר מכל, ויתרה מכך משה פועל כנגד

הוראות הביצוע שקיבל. מתוך המחשבה שיש בו הכוח והיכולות מהשמיים לעשות זאת.

חוסר האמונה, והחופש  להפר את הוראות הביצוע בזמן של ניהול משברים, מביאים על שני מנהיגי העם: משה ואהרון

את העונש הבלתי נתפס: אי כניסתם לארץ הקודש. איכות המנהיגות נבחנת בשעת משבר, כפי שמשה חווה אותה במשבר המים.

וזה הרגע שבו גם מנהיגים נדרשים לעבוד בסגנון מנהיגות אינסטרומנטלית (מילוי וביצוע הוראות) ולא מנהיגות מעצבת .

(משתפת בתהליך קבלת החלטות)

שבת שלום

משה קטן