הימים הם ימי ההקבלה בין המנהיג משה לבין סגנו יהושע. משה מחליט לרענן נהלים וחוקים

רגע לפני הכניסה ארצה, ואף נמצא לפני סיום נאומו הראשון הכולל בעיקר את הבלטת מעמד

הר סיני והדגשת כל מעשי הניסים במדבר, וכעת מתארגן משה לקראת נאומו השני, הממוקד

בשמירה על עשרת הדיברות  במסירות הנפש ,המתבטאת  בתפילת ״שמע ישראל״ ובהימנעות

עבודת אלילים.

פרשת "ואתחנן" מתחילה בסערת רגשות עצומה ״ וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר...

אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן״ משה עומד לסיים את תפקידו כמנהיג העם,

ורק רגע לפני העברת ההנהגה לסגנו יהושע, מקדיש את זמנו "בעת ההיא״, לענייניו האישים, ומתחיל

בתפילות ותחנונים בפני האלוהים על מנת שישנה את גזר דינו, וכך יוכל להיכנס לארץ המובטחת.

מחד המנהיג מקדיש את זמנו ומרצו לעבר אנשיו, ורק אח"כ מתפנה לקדם את עניינו האישי, ומנגד

תשובתו השלילית של אלוקים מדרבנת אותו בנחישות ואמונה להמשיך לבקש לשנות את רוע הגזרה.

משה המנהיג מנסה בכל דרך אפשרית לשנות את גזר הדין, הוא רואה בכך את חובתו כמנהיג לנהוג

כך עד לרגע, בו אלוהים דורש ממנו להפסיק.

 ״ו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה. ״.

סופו המר של המנהיג הוכרע באיסורו להיכנס לארץ הן כמנהיג האומה והן כאחד העם, והותר לו

בנחישות תחנוניו רק לראות את הארץ מרחוק.

״עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.״

הרבו אמונה ובנחישות!

ותיהנו מהשבת!

שבת שלום

משה קטן