פרשת השבוע מתחילה בציווי האלוקי של הדלקת המנורה על ידי הכהן הגדול, ומסתיימת במבחן מנהיגות
מאתגר, שמשה מתבקש להתמודד. מבחנו של משה מגיח מתוך ביתו, כלומר, אחיו, אהרון ומרים, מותחים
ביקורת על החלטתו כמנהיג, ואף מטילים דופי באישיותו.

״וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח, כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח״ מצד אחד, מרים ואהרון,
נביאים גדולים ודגולים בזכות עצמם, לא ממעיטים בדברי הביקורת על ציפורה הגיורת, שהמנהיג נשא לו לאישה.
ומנגד, הם מסרבים להשלים עם החלטותיו של המנהיג להיפרד מאשתו ולחיות בגפו כדי לקבל את פני השכינה.
הם מבקרים את מעשיו ללא הרף, וחשים, כי משה מדבר בגאווה מיותרת.

"וַיֹּאמְרוּ הֲרַק בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה'"
משה מגיב על כך בשתיקה רועמת, ואינו חש פגוע, למרות שאלוקים, מגיב בכעס, ומעניש את מרים על רכילותה
במחלת הצרעת. ויתרה מכך, משה מתפלל לבורא עולם על מנת שיסיר ממרים את עונשה
"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-ה' לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ."

מנהיגים איכותיים משוחחים זה עם זה ולא זה על זה, כפי שמשה בחר לעשות.

שבת שלום!