משה ממשיך בנאומו מול עם ישראל וכל זה ערב הכניסה לארץ הקודש.

בפרשה זו משה שם דגש על כללי ההתנהגות בדיני השלטון, והמשפט.

כפי שנאמר ״ שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' א-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק ״

אחד מהנושאים המרכזיים בפרשה היא: פרשיית המלך!

הפרשה מלמדת אותנו כי המלך או המנהיג הנבחר מחוייב ב׳ אהבת ישראל ״ כי גדולתו של המנהיג היא בעבור אנשיו,

ולא לטובתו האישית.

המלך, שהוא גם המנהיג העליון, גם עליו מוטלות מגבלות כפי שכתוב :

״ רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים... וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ, וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.

וְהָיָה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָתַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה... ״

כי אין מלך בלי עם ,ואין מנהיג בלי אנשים. והמנהיג עצמו אפילו אם הוא המלך, הוא אינו מעל העם ואינו מעל החוק,

ועליו לזכור ״ לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול ״ וכל זה מאפשרלמנהיג  : עמידה ביעדים,

רתימה גדולה בקרב אנשיו, ואריכות ימים על כסא ממלכתו כפי שנהוג לומר: ״ יחי המלך ״

שבת שלום

המכון לחקר המנהיגות ביהדות