השבוע בפרשה, החותמת את ספר "בראשית", אנו נפרדים משני מנהיגים: יעקב ויוסף.

בתום מאה ארבעים ושבע שנים יעקב מכנס את בניו, מבקש לברך אותם בדרכו המיוחדת,

בטרם ייפרד מהם וילך לעולמו. ״הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם. ״

היה זה אחד מהרגעים המרגשים, כאשר שנים עשר בניו מאוחדים כאחד סביב יעקב, כולם

מחכים לברכתו של מנהיג האומה. תחילה, יעקב פותח בסקירה היסטורית משפחתית, הכוללת

דברי תוכחה על מעשיהם, ומיד הוא ממשיך בכיוון אחר חיובי, המדגיש ומבליט את התכונה האישית

והייחודית, המאפיינת כל אחד מבניו. ללמדנו, ש "כל אדם, הוא עולם בפני עצמו", כפי שחז״ל השכילו

לומר. יעקב מדגיש גם את ערך הקבוצה בקרב בניו ואת המשותף ביניהם, כלומר, את עבודת הצוות

של כל בניו כצוות מוביל ומנצח, ובהמשך כשבט פורץ דרך.  המנהיגות של יעקב, רגע לפני פרידתו

מעצימה את יכולתו לשלב דברי תוכיחה ודברי ברכה באותה מקשה, ובכך הוא יכול להיפרד בשלום

בבטחה ובאמונה, כי בניו יישארו מלוכדים כיחידה אחת שבטית ומשפחתית.

בברכת שבת שלום

המכון לחקר המנהיגות היהודית