״ ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא לאמר ״ (דברים:ג,כג)

בפרשת ״ ואתחנן ״ משה - המנהיג מסיים את הנאום ההיסטורי, לפני פרדתו מעם  ישראל, ומתחיל בנאמו השני (נאום המצוות)

ערב כניסת עם ישראל לארץ המובטחת, משה מוודא כי הכניסה וההתיישבות של העם בארץ  ישראל, תבוצע על פי התכנון המקורי,

וזאת על ידיי תחקיר מקדים.

משה מעלה 2 נקודות קריטיות להצלחה  או כישלון של המשימה.

הראשונה: נאמנות לאלוקים וזאת עי קריאת ״ שמע ישראל  ה׳ אלוהינו ה׳ אחד ״ - פעמיים ביום.

השניה: שמירה והקפדה על ככלי ההתנהגות והערכים שאנו מחוייבים אליהם  עוד ממעמד הר סיני.

ורק  אח״כ משה מתפנה לעצמו, מתפלל לאלוקים ( 515- פעמים ) ומבקש לשנות את ההחלטה שלא להכניסו לארץ ישראל.

ללמדנו שמנהיגים לא נכנעים ולא נשברים עד שהפקודה מגיעה, משה מפסיק לשכנע את אלוקים רק ברגע שקיבל הוראה

מפורשת לעשות זאת, עד אז חובתו של המנהיג לעשות את המקסימום

״ אל תוסיף דבר אלי עוד בדבר הזה ״ חותם וסוגר המלך הגדול
 
המכון לחקר המנהיגות היהודי