הפרשה מספרת לנו, שפרעה מלך מצרים, ממשיך להקשיח את עמדותיו למול בני ישראל, וכך הולך ונפתח הפער בין

הצפיה של בני ישראל לחרות, לבין הרצון הבלתי מתפשר של פרעה, להשאיר את בני ישראל מרודים ומושפלים כעבדים לתמיד.

ובתוך כל המשבר הזה, מגיע משה ומראה לזקני ישראל, את האור, את החרות, שהם עתידים לקבל בקרוב מאוד. והתוצאה -

״ לֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה״ משה מבין שתהליך הרתימה הינו תהליך ארוך ודורש הרבה אנרגיה והרבה זמן,

משה מנסה לשקף לבני עמו, כי קיימת כאן הזדמנות נדירה לצאת לחרות.הוא מנסה לטעת בהם אמונה, כי תקופת העבדות

עומדת להסתיים, ובמקומה תבוא עת חדשה,עת של צמיחה ושגשוג. אנו רואים כי המעבר מעבדות לחרות,

המעבר ממשבר לצמיחה, או מבעיה להזדמנות, אינם נרכשים בקלות, ודורשים מהמנהיג הרבה סבלנות והרבה אנרגיה

כדי לחולל מציאות חדשה בראשם של האנשים הסובבים אותו. לאחר אכזבתו של משה מתגובת אנשיו, משה ממשיך בדרכו,

ומקבל את משימתו הנוספת מהבוס הגדול: ״יְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם;

וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ.״ הציפיה ממשה המנהיג לצאת לדרך במלוא המרץ, אך בפועל משה מבין את השליחות,

מסכים לבצע אותה, אך לא מאמין ביכולתו לעמוד ביעד שאלוקים הציב בפניו, ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל,

לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.״

אם תהליך הרתימה של משה את זקני ישראל היה קשה, הנה אנו עדים לתהליך רתימה קשה לא פחות בין אלוקים

למשה המנהיג בכבודו ובעצמו .

בברכת שבת שלום

המכון לחקר המנהיגות היהודית