באלף השני לבריאת העולם, אנו נתקלים במציאות קשה, כללי ההתנהגות שנמסרו לאדם הראשון לא נשמרים. 

אלוקים מקבל החלטה לתקן את כל היצירה הגדולה שבנה.

 אלוקים בוחר בנח כאבי האנושות החדשה להציל את העולם, לבנות אנושות נקייה בריאה, טהורה ולהתחיל

הכל מההתחלה.

נח מתבקש לקחת לתיבה ״מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה... וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה... אֶל-הַתֵּבָה״

ללמדנו שגם בזמן מתן הנחיות ברורות ומדוייקות, אלוקים משתמש בביטויים חיובים 

להגברת התודעה החיובית סביבנו.

האיפוס העצמי בתוספת כללי התנהגות חדשים (שבע מצוות בני נח) מאפשרים לאנושות להתחיל הכל מחדש.

הכלל השלישי מדבר על איסור שפיכת דמים כפי שנאמר ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ״ זהו המסר הנוקב

והבלתי מתפשר שנמסר לאנושות דרך נח ביום צאתו מהתיבה.

איכות המנהיגות שלנו דורשת מאיתנו להתייחס ביראת כבוד לכל אדם באשר הוא, לכל עובד לכל עמית ולכל

הסובבים אותנו. כפי שחזל מלמדים אותנו, כל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם ומלואו וכל המקיים

נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם ומלואו (מסכת סנהדרין) כי האדם הוא עולם ומלואו.

ובזה מתעצמת הענווה הנדרשת מהמנהיג.

שבת שלום

המכון לחקר המנהיגות ביהדות