פרשת משפטים כשמה כן היא, ממוקדת ברובה במצוות ובדינים המשפטיים, בין אדם לחברו ובין האדם לסביבה.

אחד החוקים עוסק, באיסור עינוי אלמנה ויתום, ואיסור הונאת הגר .

בני ישראל מתבקשים לשמור על חוקים ומשפטים, שאמורים לשמור על יציבות החברה והאירגון.

הרגישות כלפי הסביבה, מחודדת על ידי הפניה לא רק לרציונל שלנו, אלא פניה לרגש וללב של כל אחד מאיתנו, כפי שנכתב:

״כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: וְחָרָה אַפִּי...״

ואם  לא די בכך, מגיע החוק הבא: ״וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״

אנו מתבקשים, לא לנצל את חולשתם של החלשים  לרעה, ולא להתייחס אליהם כאזרחים פחות איכותיים. אלא יתרה מכך

החוקים הללו, אמורים לעורר בנו את הרגישות והמוסר כלפי הסובבים אותנו.

מנהיגים נדרשים לדרוך על האגו הפרטי שלהם, ולהתייחס לכל אדם באשר הוא, כאל עולם ומלואו. ( חז״ל )

אחד ממבחני המנהיגות בתחום הזה הוא ההתייחסות שלנו כמנהלים, לזמן של האנשים הסובבים אותנו. למי הזמן חשוב יותר

או מצרך יקר יותר האם למנהלים או לאנשים אותם הם מנהלים?

אנו מתבקשים לא להיות ממוקדים רק בעצמנו, אנו נדרשים להאזין ולהקשיב למצוקות ולצרכים של האנשים הסובבים אותנו ובמיוחד

לחלשים שזעקתם כמעט ולא נשמעת. בתור מנהיגים אנו נדרשים לרגישות יתר כלפי האנשים, שאנו מנהלים.

הצרכים של הציבור קודמים לצרכים האישיים של המנהיג, כפי, שנשיא בית המשפט העליון, רבן שמעון בן גמליאל טען רגע לפני

עלייתו לגרדום, כאחד מעשרת הרוגי מלכות.

שבת שלום

המכון לחקר המנהיגות היהודית