עם פרשת מטות, אנחנו מתקרבים לסיום ספר במדבר, ולסיום כהונתו של משה כמנהיג האומה.

בפרשיות האחרונות, נפרדנו מן ההנהגה הוותיקה, זאת שליוותה את עם ישראל מאז צאתו מארץ

מצרים ועד שער הכניסה לארץ המובטחת, ארץ ישראל. התורה נפרדה ממרים, אהרון העביר את

הכהונה לבניו, ומשה התבשר שהוא לא ינהיג את עמו אל מעבר לירדן וקרב סיום תפקידו.

משה אף הסמיך את המנהיג הבא, יהושע וממשיך להדריך את ראשי המטות

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" וזה עתה, משה מקבל את משימתו

האחרונה, לפני הפרישה "נְקם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ"

על פי ציווי ה', משה ימשיך לכהן עד השלמת המשימה.

קודם תמלא את הפקודה – נקמה במדיינים שהחטיאו את בני ישראל ורק אז, תאסף אל עמך.

מה היה עושה כל מנהל עם המשימה?

היה מקים ועדות ללמוד את הנושא, מקיים התייעצויות לשקול חלופות ועוד חלופות ומשקיע זמן

רב בהכנות למשימה האחרונה. בעיני משה, המנהיג, השליחות (הבאת העם לארץ) גוברת על

טובת השליח (עוד תקופה בשלטון). לכן משה מגייס לאלתר את כוח המשימה – לביצוע מידי.

שבת שקטה ורגועה

משה קטן