פרשת  השבוע נפתחת במפגשו של משה עם חותנו יתרו, ומסתיימת ברגע המכונן של מעמד הר סיני.

המפגש בין משה ליתרו מחולל תפנית משמעותית בדמותו של משה. יתרו עוקב בעניין רב  אחר התנהלותו

הריכוזית של משה עם עמו, ומייעץ לו להאציל סמכויות על בני עמו, ולהעביר חלק מכוחו באמצעות שרי האלפים,

שרי המאות ושרי העשרות. משה בגדולתו משכיל להבין את חסרונותיו כמנהיג, ומיישם את המלצת יתרו.

"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר״. האם מעמדו של משה מתערער?

משה מתבלט כמנהיג עוצמתי, ובתבונתו ניהל את העם בהאצלת סמכויות. זהו, ללא ספק, צעד לא קל עבורו

לחלוק את כוח מנהיגותו יחד עם סגניו ויועציו.

משה, למעשה, מתחזק ומתעצם "כאדם המדליק נר מנר, הנר דולק, וחברו אינו חסר״. (חז"ל)

בתום התלאות הרבות, שעברו בני ישראל, מיום צאתם מארץ מצרים, הגיע הרגע המכונן בחודש

סיוון לפני 3,300 שנה, רגע בו מצליח משה לרכז את כל העם סביב הר סיני, שם  יקבלו על עצמם

את החוקים/ערכים – הרי הם עשרת הדיברות. תורה זו תנחה אותנו לאורך כל חיינו, ועליה נהייה

חתומים לעולמי – עד. ריכוז כל העם סביב ההר התאפשרה בזכות עבודתו המשותפת של משה עם אנשי צוותו.

"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר, כאיש אחד, בלב אחד״ (חז"ל)

תחושת האחדות הנפלאה, שהצליח משה המנהיג להעביר לאנשיו מרגע הבריחה ממצריים ובמהלך שלושת חודשי

הנדודים במדבר, היוותה, אם כן, חלק מכריע והכרחי במעמד קבלת התורה.

שבת שלום

המכון לחקר המנהיגות היהודית