פרשת "בשלח" או בשמה הנוסף פרשת "קריעת ים סוף" מסמלת את הצעד הראשון 

של גאולת עם ישראל מעבדות לחרות. קריעת ים סוף ויציאת מצרים מהווים עבור עם ישראל

את האירוע הכי משמעותי לאורך כל ההיסטוריה. יציאת מצרים מבטאת את בריאתו של עם ישראל,

הפיכת משפחות יעקב (ישראל) לעם . אירוע זה כה חשוב, ולכן הוא מוזכר שלוש פעמים בכל

יום במהלך התפילה היומית.
 

בעלות השחר, למחרת מכת בכורות, משה המנהיג מוביל טור של שש מאות אלף אנשים אל ארץ

הקודש דרך מדבר סיני. בני ישראל יצאו במנוסה ממצרים לעבר ארץ ישראל, כשצבא פרעה החל

במרדף אחריהם.
 

הלחץ, החרדה, הפאניקה והמשבר לא מאחרים להגיע, בני ישראל מטיחים האשמות וטענות כלפי

מנהיגם משה בתואנה, מדוע הביא אותם לסבך בעיות אלו עם פרעה, והוביל אותם לתוך הרפתקה

מפחידה ובלתי אחראית .
 

״ וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה' ״

משה המנהיג, מנסה להרגיע את העם, ומבטיח שישועת אלוקים בוא תבוא ״ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם.

אַל-תִּירָאוּ...  וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה'...״ משה חושש וחרד מהעימות הבלתי נמנע שלו ושל עמו עם פרעה.

מצד אחד הוא מבחין בצבא המצרי דוהר לעברו, ומצד שני הוא רואה את ים סוף כגורם מעכב טרם מעברו

למדבר סיני . משה נואש וזועק  לישועה מהשמיים, מבקש שאלוקים יקיים את ההבטחה, שנתן בשמו, להושיע את עמו.
 

״ וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ  ״

אלוקים פונה למשה, ומבקש ממשה, שיתחיל לפעול ולא רק יתפלל או יישא נאום. " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ".

כלומר, הוא דורש ממנו להנחות את העם, כיצד לפעול במצבם.
 

מנהיגים נדרשים לא רק לחלום, לדמיין או להתפלל למציאות הרצויה. ממנהיגים מצפים לעבור ממשבצת הדיבורים

למשבצת המעשים.

אמונה ועשייה זהו השילוב המנצח לחולל מציאות חדשה. 

בברכת שבת שלום

המכון "לחקר המנהיגות היהודית "