פרשת השבוע פותחת בשמירה על הסדר החברתי והדאגה לחלשים: ומתחילה במצוות שמיטת הקרקעות ,

במונחים של אחריות חברתית. בעלי השדות מתבקשים להפסיק את עבודתם בתום השנה השביעית, להפסיק

לנהוג  כבעלים ולהשאיר את השדה פתוח לעניי העיר.

יתרה מכך בתום 7 שמיטות, דהיינו בשנה החמישים אנו מתבקשים לקיים את  שנת היובל- שנת השחרור של

העבדים, שהופכים לאזרחים חופשיים, והחזרת הקרקע לבעליה הראשונים- הכלכלה ״מתאפסת״ ומתחילים שוב

מההתחלה.

כפי שנאמר: ״כִּי-לִי, הָאָרֶץ" וסוף כל הדברים לחזור לבעליהם, כי ידע האדם שהדבר לא ישאר בידו לעולם.

הדרישה הנוספת שאולי קשה יותר ליישום היא דרישת השקיפות ״וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד

עֲמִיתֶךָ--אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו״

מנהיגים מתבקשים לנהוג בשקיפות מוחלטת בתהליך משא ומתן, או בתהליך המכירה.

שיחת המכר יכולה להכיל גמישות סבירה, אין אנו ראשים לאונות בין שאנו מוכרים ובין שאנו קונים.

מנהיגים מתבקשים לשקיפות לא רק בעולם העסקי (אונאת ממון) אם כי גם בתחום התקשורת

הבינאישית (הונאת הדיבור) כפי שנאמר בפרשה: ״וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ״  הגמרא קושרת את אונאת הדיבור

גם ל- ״הלבנת- פנים״  כי ״המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים״ כדברי חז״ל כי אונאת הדיבור גדולה מאונת הממון.

מנהיגים נדרשים להרבה עוצמה לנהל תקשורת ״קונסטרוקטיבית , במיוחד למול אווירה שלילית וסביבה  מעליבה ״הנעלבין

ואינם עולבין...״ עליהם אומרת דבורה הנביאה מנהיגת העם בתקופת השופטים : ״אֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״

שנמשיך וננהיג בגבורה ובהצלחה

שבת שלום 

שלכם

משה קטן