משה ואהרון מגיעים לארמון בפעם נוספת, ומבקשים לשחרר את עם ישראל תוך כדי איום במכת הארבה. 

אנשיו של פרעה, למודי הניסיון, תומכים בבקשה, ומנסים למנוע בכך את התפוררותה של מצרים הגדולה, לאחר

שספגה כבר שבע מכות, שהובילו להתערערות השלטון וליצירת שבר כלכלי עצום.

מנגד פרעה רואה את מה שהוא רוצה לראות, ומנסה להביך את משה ואהרון בחלקי תשובות ובתשובות שונות.

משה מתעקש לגאולה מלאה ללא תנאי, ודורש את שחרור עמו מיידית. העימות הקשה והבלתי  נמנע בין משה לבין

פרעה, מבליט  את משה בשליטתו בנעשה וברמת מודעותו לכל המתרחש.

משה כמנהיג שולט ברגשותיו, ובוחר ברוגע ובשלווה לא  להגיב בכעס על דברי פרעה אשר מהטל בו .

אין מנוס, מכת הארבה ניחתת על במצרים, ומדרבנת את פרעה לפתוח שוב במשא ומתן, אך ללא הועיל,

והוא מסרב לשחרר את בני ישראל. וכך דומה הדבר במכה התשיעית, במכת החושך, קורא פרעה למשה

לנהל דין ודברים ביניהם, ומעמיד תנאים, כי בני ישראל יורשו לצאת ממצרים, ובלבד שישאירו את צאנם ובקרם.

משה מסרב לפרעה מתוך מודעות עצמית ברורה, כי לא יאפשר קיום תנאי זה, כנאמר:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱ-לֹהֵינוּ. וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה"

חמתו של פרעה עולה בו והוא מגרש את משה ואומר: ״ לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת ״

משה ממשיך למרות הכל לנהל את מסע שחרורו של העם ברוגע ובנחת רוח, ומסכים עם גירושו לנצח

מאדמת מצרים באמרו: ״יֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ ״

ההחלטה איך להיכנס לעימות או לסיטואציה, ואיך לסיים את העימות, זוהי עוצמתו המנהיגותית של משה

בעימות הגדול למול מלך מצרים. 

שבת שלום

המכון לחקר המנהיגות היהודית