פרשת אמור- נתינה ואחריות חברתית

פרשת השבוע פותחת בהלכות העוסקות בקדושת הכוהנים המשרתים בבית המקדש, ממשיכה בציווי על חמישה מועדים

ועל הדרך שבה אנו נדרשים לחגוג את החגים : ראש השנה, יום כיפורים, סוכות, פסח ושבועות.

בתוך כל החוקים הללו, מצורפת דרישה מיוחדת במינה, דרישה לאחריות חברתית.

״וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט; לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם. ״

התורה מצווה אותנו, כי רגע לפני, שאנו מביאים ביכורים לבית המקדש- הרי הוא בית האלוקים, אנו נדרשים לקחת תפקיד

פעיל באחריות החברתית.

מצוות הפאה - פוקדת עלינו להשאיר ״מתנה״ היא התבואה הגדלה בשולי השדה.

מצוות הלקט - דורשת להשאיר את גרעיני החיטה/שעורה , שנופלים על הרצפה, תוך כדי הקציר, כדי לאפשר לעניים

ללקט אותם.

מצוות שכחה - מאפשרת לגר או לזר בארצנו לקחת את העומר או החיטה, שנשכחה בשדה.

הדאגה לחלשים ולנזקקים היא בראש ובראשנה אחריות אישית של המנהיגים ורק לאחר מכן אחריות של המדינה. 

כדי לשמוח שמחה אמתית, המנהיגים נדרשים לדאוג לחלשים, ובמיוחד בתקופת החגים

אחרת זו ״שמחת כרסו״ כפי שקובע הרמב"ם.

שנזכה לתת מתוך שמחה ועוצמה מנהיגותית!

שבת שלום

משה קטן